פרשה א
א רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו,’ אמון פדגוג, אמון מכסה, אמון מצנע, ואית דאמר אמון רבתא. אמון פדגוג, היך מה דאת אמר (במדבר יא, יב): כאשר ישא האמן את הינק. אמון מכסה, היאך מה דאת אמר (איכה ד, ה): האמנים עלי תולע וגו’. אמון מצנע, היאך מה דאת אמר (אסתר ב, ז): ויהי אמן את הדסה. אמון רבתא, כמא דתימא (נחום ג, ח): התיטבי מנא אמון, ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא בין נהרותא. דבר אחר אמון, אמן. התורה אומרת אני הייתי כלי אמנותו של הקדוש ברוך הוא, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אמן, והאמן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דפתראות ופנקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה בראשית ברא אלהים. ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו.
ב רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים קיא, ו): כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, מה טעם גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון, ומה שנברא ביום השני, מפני עובדי כוכבים ומזלות, שלא יהיו מונין את ישראל, ואומרין להם הלא אמה של בזוזים אתם, וישראל משיבין אותן ואומרין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא (דברים ב, כג): כפתרים היצאים מכפתר השמידם וישבו תחתם, העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: לתת להם נחלת גוים וגו,’ הגיד להם את כל הדורות.
ג בראשית ברא אלהים, רבי תנחומא פתח (תהלים פו, י): כי גדול אתה ועשה נפלאות, אמר רבי תנחום הנוד הזה אם יהיה בו נקב כחד של מחט, כל רוחו יוצא ממנו, והאדם עשוי מחלים מחלים, נקבים נקבים, ואין רוחו יוצא ממנו, מי יעשה כן (תהלים פו, י): אתה אלהים לבדך. אימתי נבראו המלאכים, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו וגו,’ וכתיב (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות, רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, הדא הוא דכתיב (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ וגו,’ וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף, רבי לולינא בר טברין אמר בשם רבי יצחק בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן, הכל מודים שלא נברא ביום ראשון כלום, שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעו, אלא (ישעיה מד, כד): אנכי ה’ עשה כל נטה שמים לבדי וגו’ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם. דבר אחר כי גדול אתה ועשה נפלאות, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, וגדולי המדינה מתקלסין עמו, שנושאין עמו במשאו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא לבדו ברא את העולם, הוא לבדו מתקלס בעולם, הוא לבדו מתהדר בעולמו. אמר רבי תנחומא, כי גדול אתה ועשה נפלאות, למה, כי אתה אלהים לבדך, אתה לבדך בראת את העולם.
ד בראשית ברא אלהים, ששה דברים קדמו לבריאת העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות. התורה והכסא הכבוד, נבראו. תורה מנין, שנאמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו. כסא הכבוד מנין, דכתיב (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז וגו’. האבות וישראל ובית המקדש ושמו של משיח, עלו במחשבה להבראות, האבות מנין, שנאמר (הושע ט, י): כענבים במדבר וגו’. ישראל מנין, שנאמר (תהלים עד, ב): זכר עדתך קנית קדם. בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון וגו’. שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים עב, יז): יהי שמו לעולם וגו’. רבי אהבה ברבי זעירא אמר אף התשובה, שנאמר (תהלים צ, ב): בטרם הרים ילדו, ואותה השעה תשב אנוש עד דכא וגו,’ אבל איני יודע איזה מהם קדם, אם התורה קדמה לכסא הכבוד ואם כסא הכבוד קדם לתורה, אמר רבי אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (משלי ח, כב): ה’ קנני ראשית דרכו וגו,’ קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צג, ב): נכון כסאך מאז. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק אמרו, מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, משל למלך שהיה נשוי למטרונה אחת, ולא היה לו ממנה בן, פעם אחת נמצא המלך עובר בשוק, אמר טלו מילנין וקלמין זו לבני, והיו הכל אומרין, בן אין לו והוא אומר טלו מילנין וקלמין זו לבני, חזרו ואמרו המלך אסטרולוגוס גדול הוא, אלולי שצפה המלך שהוא עתיד להעמיד ממנה בן לא היה אומר טלו מילנין וקלמין לבני. כך אלולי שצפה הקדוש ברוך הוא שאחר עשרים וששה דורות ישראל עתידין לקבל את התורה, לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל. אמר רבי בנאי, העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה’ בחכמה יסד ארץ וגו’. רבי ברכיה אמר בזכות משה, שנאמר (דברים לג, כא): וירא ראשית לו. רב הונא בשם רב מתנה אמר, בזכות שלשה דברים נברא העולם, בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים, ומה טעם, בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): ראשית ערסתיכם, אין ראשית אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): ראשית דגנך, ואין ראשית אלא בכורים, שנאמר (שמות כג, יט): ראשית בכורי אדמתך וגו’. ה רב הונא בשם בר קפרא פתח (תהלים לא, יט): תאלמנה שפתי שקר וגו,’ אתפרכן, אתחרשן, אשתתקן. אתפרכן אתחרשן, היך מה דאת אמר (שמות ד, יא): או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי ה,’ ואומר (בראשית לז, ז): והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי. אשתתקן, כמשמעו (תהלים לא, יט): הדברות על צדיק, חי העולמים. (תהלים לא, יט): עתק, שהעתיק בבריותיו. (תהלים לא, יט): בגאוה, אתמהה בשביל להתגאות ולומר אני דורש במעשה בראשית. (תהלים לא, יט): ובוז, אתמהה מבזה על כבודי, דאמר רבי יוסי בר חנינא כל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, בכבודו של מקום על אחת כמה וכמה, ומה כתיב אחריו (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ליראיך ולא לבוזים את מוראך [הרב] אל יהי במה רב טובך, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין במקום הביבים, ובמקום האשפה, ובמקום הסריות, כל מי שהוא בא לומר פלטין זו בנויה במקום הביבים ובמקום האשפה ובמקום הסריות, אינו פוגם. כך כל מי שהוא בא לומר העולם הזה נברא מתוך תהו ובהו, אינו פוגם, אתמהה. רב הונא בשם בר קפרא אמר, אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאמרו, בראשית ברא אלהים, מנין הן, והארץ היתה תהו ובהו.
ו רבי יהודה בר סימון פתח (דניאל ב, כב): הוא גלא עמיקתא ומסתרתא. הוא גלא עמיקתא, זו גיהנם, שנאמר (משלי ט, יח): ולא ידע כי רפאים שם, ואומר (ישעיה ל, לג): העמיק הרחב. ומסתרתא, זו גן עדן, שנאמר (ישעיה ד, ו): למחסה ולמסתור מזרם וממטר, ואומר (תהלים לא, כא): תסתירם בסתר פניך. דבר אחר הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): הוי המעמיקים מה’. ומסתרתא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): לסתר עצה. (דניאל ב, כב): ידע מה בחשוכא, אלו מעשיהם של רשעים, שנאמר (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם. (דניאל ב’ כב): ונהורא עמה שרא, אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד, יח): וארח צדיקים כאור נגה, ואומר (תהלים צז, יא): אור זרע לצדיק וגו’. אמר רבי אבא סרונגיא, ונהורא עמה שרא, זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס, א): קומי אורי וגו’. בפסיקתא, אמר רבי יהודה בר סימון מתחלת בריתו של עולם הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, בראשית ברא אלהים וגו,’ ולא פרש, והיכן פרש להלן (ישעיה מ, כב): הנוטה כדק שמים. ואת הארץ, ולא פרש, והיכן פרש להלן (איוב לז, ו): כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לח, לח): בצקת עפר למוצק וגו’. ויאמר אלהים יהי אור, ולא פרש, והיכן פרש (תהלים קד, ב): עטה אור כשלמה.
ז רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קס): ראש דברך אמת וגו,’ אמר רבי יצחק מתחלת בריתו של עולם ראש דברך אמת. בראשית ברא אלהים, (ירמיה י, י): וה’ אלהים אמת. ולעולם כל משפט צדקך, שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה, ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשיות בראו העולם. וידברו אלהים, אין כתיב כאן, אלא וידבר אלהים. ויאמרו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ויאמר אלהים. בראשית בראו אלהים, אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים. ח רבי יהושע בן לוי בשם רבי לוי אמר, זה שהוא בונה צריך ששה דברים, מים, ועפר, ועצים, ואבנים, וקנים, וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים, הרי הוא צריך לקנה המדה, שנאמר (יחזקאל מ, ג): ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. כך התורה קדמה אותן שש קדימות (משלי ח, כא כב): קדם, ומאז, ומעולם, ומראש, ומקדמי, תרין בפרשה (משלי ח, כא כב): ה’ קנני. ט פילוסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה ציר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסיעו אותו, תהו, ובהו, וחשך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה תפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תהו ובהו, שנאמר (ישעיה מה, ז): עשה שלום ובורא רע. חשך (ישעיה מה, ז): יוצר אור וגו,’ מים (תהלים קמח, ד): הללוהו שמי השמים והמים, למה, שצוה ונבראו. רוח (עמוס ד, יג): כי הנה יוצר הרים וברא רוח. תהומות (משלי ח, כד): באין תהמות חוללתי. י רבי יונה בשם רבי לוי אמר, למה נברא העולם בב,’ אלא מה ב’ זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלפניו, כך אין לך רשות לומר, מה למטה, מה למעלה, מה לפנים, מה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולהבא. בר קפרא אמר (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך, למן היום שנבראו אתה דורש, ואי אתה דורש לפנים מכאן. (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים, אתה דורש וחוקר, ואי אתה חוקר לפנים מכאן. דרש רבי יהודה בן פזי במעשה בראשית בהדיה דבר קפרא, למה נברא העולם בב,’ להודיעך שהן שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא. דבר אחר, ולמה בב’ שהוא לשון ברכה, ולמה לא באל”ף שהוא לשון ארירה. דבר אחר, למה לא באל”ף שלא לתן פתחון פה לאפיקורסין לומר היאך העולם יכול לעמד שהוא נברא בלשון ארירה, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הרי אני בורא אותו בלשון ברכה, והלואי יעמד. דבר אחר, למה בב’ אלא מה ב’ זה יש לו שני עוקצין, אחד מלמעלה ואחד מלמטה מאחוריו, אומרים לב’ מי בראך, והוא מראה בעוקצו מלמעלה, ואומר זה שלמעלה בראני. ומה שמו, והוא מראה להן בעוקצו של אחריו, ואומר ה’ שמו. אמר רבי אלעזר בר חנינא בשם רבי אחא, עשרים וששה דורות היתה האל”ף קורא תגר לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו רבונו של עולם, אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, אמר לה הקדוש ברוך הוא העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): ה’ בחכמה יסד ארץ וגו,’ למחר אני בא לתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך, שנאמר (שמות כ, ב): אנכי ה’ אלהיך. רבי הושעיא אומר למה נקרא שמו אל”ף, שהוא מסכים מאל”ף, שנאמר (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור. יא אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מנצפ”ך צופים אמרום הלכה למשה מסיני. רבי ירמיה בשם רבי חיא בר אבא אמר, מה שהתקינו הצופים, מעשה היה ביום סגריר, ולא נכנסו חכמים לבית הועד, והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד, אמרו מה טעם כתיב מ”ם מ”ם, נו”ן נו”ן, צד”י צד”י, פ”א פ”א, כ”ף כ”ף. אלא ממאמר למאמר, ומנאמן לנאמן, ומצדיק לצדיק, ומפה לפה, מכף לכף. ממאמר למאמר, ממאמר של הקדוש ברוך הוא למאמר של משה. מנאמן לנאמן, מהקדוש ברוך הוא שנקרא אל מלך נאמן, למשה שנקרא נאמן, דכתיב (במדבר יב, ז): בכל ביתי נאמן הוא. מצדיק לצדיק, מהקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק, דכתיב (תהלים קמה, יז): צדיק ה’ בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק, דכתיב (דברים לג, כא): צדקת ה’ עשה. מפה לפה, מפיו של הקדוש ברוך הוא לפיו של משה. מכף לכף, מכף ידו של הקדוש ברוך הוא לכף ידו של משה. וסימו אותן, ועמדו חכמים גדולים בישראל, ויש אומרים רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא היו, וקראו עליהן (משלי כ): גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, באנכי דרבי מאיר וכו’: יב רבי יודן בשם עקילוס אמר, לזה נאה לקראו אלוה, בנהג שבעולם מלך בשר ודם מתקלס במדינה, ועדין לא בנה לה דימוסיות, ועדין לא בנה לה פריבטאות, בתחלה מזכיר שמו ולבסוף קטיזמה שלו. ברם יחידו של עולם, בתחלה פעל ולבסוף נתקלס. שמעון בן עזאי אומר (שמואל ב כב, לו): וענתך תרבני, בשר ודם מזכיר שמו ואחר כך שבחו, פלן אגוסטולי, פלן פראטאטא. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא משברא צרכי עולמו אחר כך מזכיר שמו, בראשית ברא, ואחר כך אלהים. יג תנא רבי שמעון בן יוחאי, מנין שלא יאמר אדם לה’ עולה, לה’ מנחה, לה’ שלמים. אלא עולה לה,’ מנחה לה,’ שלמים לה’ : תלמוד לומר (ויקרא א, ב): קרבן לה,’ והרי דברים קל וחמר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים והעובדים עבודת כוכבים, על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם. רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין, בשעה שהבנין עולה בידו, הוא מרחיב ועולה, ואם לאו, מרחיב מלמטה ומיצר מלמעלה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא את השמים, שמים שעלו במחשבה, ואת הארץ, ארץ שעלתה במחשבה. רב הונא בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אמר, אפלו אותן שכתוב בהן (ישעיה סה, יז): כי הנני בורא שמים חדשים, כבר הן ברואין מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה סו, כב): כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה, הארץ חדשה אין כתיב כאן, אלא החדשה. יד רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, אכין ורקין מעוטין, אתין וגמין רבוין, הדין את דכתיב הכא, מה הוא, אמר ליה, אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ, היינו אומרים השמים והארץ אלהות הן, אמר ליה (דברים לב, מז): כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם, למה שאין אתם יודעין לדרש בשעה שאי אתם יגעין בו, (דברים לב, מז): כי הוא חייכם, אימתי הוא חייכם, בשעה שאתם יגעין בו. אלא את השמים, לרבות חמה ולבנה ומזלות, ואת הארץ, לרבות אילנות ודשאין וגן עדן. רבי תנחומא משום רב הונא אמר (שמות לח, כב): ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אתו משה, לא נאמר, אלא את כל אשר צוה ה’ את משה, אפלו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני. רבי חוניא בשם רבי אמר (מלאכי כ, ו): תורת אמת היתה בפיהו, אלו דברים ששמע מפי רבו. ורבנן אמרי (משלי ג, כו): כי ה’ יהיה בכסלך, אפלו דברים שאתה כסיל בהן, (משלי ג, כו): ושמר רגלך מלכד, רבי דוסאי אמר, מן ההוריה. רבי אבהו אמר, מן העברה. רבי לוי אמר, מן המזיקין. אמר רבי אבדימוס, אם נתת מכסך צדקה, הקדוש ברוך הוא משמרך מן הפיסין ומן הזמיונות, מן הגלגלאות ומן הארנונית. טו בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ. ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים. אלו מביאין טעם לדבריהם, ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתיהון דבית שמאי דאינון אמרין השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, משל למלך שעשה לו כסא, ומשעשאו עשה איפיפורין שלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא (ישעיה סו, א): השמים כסאי והארץ הדם רגלי וגו’. ועל דעתיהון דבית הלל דאינון אמרין הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים, משל למלך שבנה פלטין, משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים, כך (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. אמר רבי יהודה בר אילעי, אף דין קרא מסיע לבית הלל (תהלים קב, כו): לפנים הארץ יסדת, ואחר כך (תהלים קב, כו): ומעשה ידיך שמים. אמר רבי חנין ממקום שהמקרא מסיע לבית שמאי, משם בית הלל מסלקין אותו. (בראשית א, ב): והארץ היתה, כבר היתה, רבי יוחנן בשם חכמים אמר, לבריאה שמים קדמו, ולשכלול, הארץ קדמה. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר (בראשית א, א): בראשית ברא אלקים, ולשכלול הארץ קדמה, שנאמר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים. אמר רבי שמעון בן יוחאי, תמה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על ברית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מח, יג): קרא אני אליהם יעמדו יחדו. אמר רבי אלעזר בן רבי שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקב וגו,’ מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו, כו): הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב, ובמקום אחד הוא אומר (במדבר יד, ל): כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים תורין לבני יונה, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יב, ו): ובן יונה או תר לחטאת, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כבוד אב לאם, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא יט, ג): איש אמו ואביו תיראו, מגיד ששניהן שקולין זה כזה, אבל אמרו חכמים האב קדם לאם, מפני שהוא ואמו חיבין בכבוד אביו. בכל מקום הוא מקדים בריאת שמים לארץ, ובמקום אחד הוא אומר (בראשית ב, ד): ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. פרשה ב א והארץ היתה תהו ובהו (בראשית א, ב,) רבי ברכיה פתח (משלי כ, יא): גם במעלליו יתנכר נער, אמר רבי ברכיה, עד דהיא פגה אפיקת כוביא. הוא מה שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. ב רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון, רבי אבהו אמר, משל למלך שקנה לו שני עבדים, שניהם באוני אחת, ובטימי אחת, על אחד גזר שיהא נזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו, תוהא ובוהא, אמר, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זה נזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונין מזיו השכינה, התחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר, משל למלך שקנה לו שתי שפחות, שתיהן באוני אחת ובטימי אחת, על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא, אמרה, שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גוזר טרודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה, העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. אמר רבי תנחומא, לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא, למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו. כך צפתה הארץ שהיא עתידה לטל את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, לפיכך והארץ היתה תהו ובהו. ג רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות, והארץ היתה תהו ובהו, זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובהו, זה קין, שבקש להחזיר את העולם לתהו ובהו. וחשך, זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט, טו): והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי ראנו ומי ידענו. על פני תהום, זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז, יא): ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, על שם (בראשית ח, א): ויעבר אלהים רוח על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא עד מתי יהא העולם מתנהג באפלה, תבוא האורה, ויאמר אלהים יהי אור, זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מא, ב): מי העיר ממזרח צדק וגו,’ אל תקרא העיר אלא האיר. ויקרא אלהים לאור יום, זה יעקב. ולחשך קרא לילה, זה עשו. ויהי ערב, זה עשו. ויהי בקר, זה יעקב. ויהי ערב, ערבו של עשו. ויהי בקר, בוקרו של יעקב. יום אחד שנאמר (זכריה יד, ז): והיה יום אחד הוא יודע לה’ לא יום ולא לילה וגו’. דבר אחר יום אחד, שנתן לו הקדוש ברוך הוא, ואיזה זה, יום הכפורים. ד רבי שמעון בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו, זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כט): ראיתי את הארץ והנה תהו. ובהו, זה גלות מדי (אסתר ו, יד): ויבהלו להביא את המן. וחשך, זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן, שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. על פני תהום, זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח, היאך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה,’ באיזו זכות ממשמשת ובאה, המרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה ב, יט): שפכי כמים לבך. רבי חגי בשם רבי פדת אמר, ברית כרותה למים שאפלו בשעת שרב רוחה שייפה, וכבר היה רבי שמעון בן זומא יושב ותוהא, ועבר רבי יהושע ושאל בשלומו, פעם ושתים ולא השיבו, בשלישית השיבו בבהילות, אמר לו בן זומא מאין הרגלים, אמר לו מעין הייתי, אמר לו מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים. אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית, ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשתים ושלש אצבעות, ורוח אלהים מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת, כעוף הזה שהוא מרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואינן נוגעות. נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו, הלך לו בן זומא, ולא שהו ימים מעטים ובן זומא בעולם. ה רבי אבהו ורבי חיא רבה, רבי אבהו אמר מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. והארץ היתה תהו ובהו, אלו מעשיהן של רשעים, ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהם חפץ, אם במעשה אלו אם במעשה אלו, כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. אמר רבי חיא רבה, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלהים, הרי בנוי, היאך מה דאת אמר (ישעיה נא, טז): לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. והארץ היתה תהו ובהו, הרי חרב, היך מה דאת אמר (ירמיה ד, כג): ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. ויאמר אלהים יהי אור, הרי בנוי ומשכלל לעתיד לבא, היאך מה דאת אמר (ישעיה ס, א): קומי אורי כי בא אורך, וכתיב (ישעיה ס, כ): כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה’ וכבודו עליך יראה. פרשה ג א ויאמר אלהים יהי אור, רבי יצחק פתח (תהלים קיט, קל): פתח דבריך יאיר מבין וגו,’ רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו מקום אפל, מה עשה, הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תימליוסים, כך האורה נבראת תחלה. ורבי נחמיה אמר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין. עד כאן דרש רבי יודן, אתא רבי פנחס ורבי יהודה בר רבי סימון ורבי חנון בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מבין פתיים, מפתח פומך לן הוה נהורא, ויאמר אלהים יהי אור וגו’. ב רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים לג, ו): בדבר ה’ שמים נעשו וגו,’ רבי יהודה בר סימון אמר, לא בעמל לא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אלא בדבר ה,’ וכבר שמים נעשו, אף הכא והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור, כבר היה. ג רבי שמעון בר יוחאי פתח (משלי טו, כג): שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. שמחה לאיש, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו, ג): ה’ איש מלחמה ה’ שמו. במענה פיו, ויאמר אלהים יהי אור. ודבר בעתו מה טוב, וירא אלהים את האור כי טוב. ד רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, אמר לו מלמד שנתעטף בה הקדוש ברוך הוא כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. אמרה ליה בלחישה, אמר לו מקרא מלא הוא (תהלים קד, ב): עוטה אור כשלמה, ואת אמרת לי בלחישה, אתמהא. אמר לו כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה לך בלחישה. אמר רבי ברכיה, אלולי שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה אפשר לאמרה, מקמי כן מה היו אמרין. רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מג, ב): והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, ואין כבודו אלא בית המקדש, כמה דאת אמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וגו’. ה אמר רבי סימון, חמש פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חמשי תורה. ויאמר אלהים יהי אור, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו. ויהי אור, כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפלה לאורה. וירא אלהים את האור כי טוב, כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ. ויקרא אלהים לאור יום, כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות. מתיבין חבריא לרבי סימון, והלוא ספר ויקרא מלא הלכות רבות, אמר להן אף הוא שנה בו דבר. ו ויקרא אלהים לאור יום, לא הוא אור ולא הוא יום, אתמהא. תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית, להאיר ביום אינה יכולה, שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה, שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא, נגנזה, והיא מתקנת לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהא, שבעת, ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות. אלא כאינש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעת יומיא דמשתותי. רבי נחמיה אמר אלו שבעת ימי אבלות של מתושלח הצדיק, שהשפיע להן הקדוש ברוך הוא אורה. וירא אלהים את האור כי טוב, רבי זעירא בריה דרבי אבהו דרש בקיסרין, מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, מן הכא, וירא, ויבדל. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו לו. רבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא, משל למלך שהיה לו מנה יפה והפרישה לבנו. אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, ויבדל הבדלה ממש, משל למלך שהיה לו שני איסטרטיגין, אחד שליט ביום ואחד שליט בלילה, והיו שניהם מדיינין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט, וזה אומר ביום אני שולט. קרא המלך לראשון אמר לו פלוני יום יהא תחומך, וכן לשני אמר לו פלוני לילה יהא תחומך. כך ויקרא אלהים לאור יום, אמר לו יום יהא תחומך, ולחשך קרא לילה, אמר לו לילה יהא תחומך. אמר רבי יוחנן הוא שהקדוש ברוך הוא אומר לאיוב (איוב לח, יב): המימיך צוית בקר ידעת השחר מקמו, הידעת מקומו אי זה הוא, אתמהא. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא (ישעיה מה, ז): יוצר אור ובורא חשך עשה שלום, משנבראו עשה שלום. ויקרא אלהים לאור יום, אמר רבי אלעזר לעולם אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה, ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא אלהים לילה אין כתיב כאן, אלא ולחשך קרא לילה. ז אמר רבי יהודה בר סימון, יהי ערב אין כתיב כאן, אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קדם לכן. אמר רבי אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הנין לי, יתהון לא הנין לי. אמר רבי פנחס טעמיה דרבי אבהו (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ח אמר רבי ינאי מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא מעשיהן של צדיקים ומעשיהם של רשעים, והארץ היתה תהו, אלו מעשיהם של רשעים. ויאמר אלהים יהי אור, אלו מעשיהן של צדיקים. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים. ויקרא אלהים לאור יום, אלו מעשיהן של צדיקים. ולחשך קרא לילה, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי ערב, אלו מעשיהן של רשעים. ויהי בקר, אלו מעשיהן של צדיקים. יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד, ואיזה זה יום הכפורים. אמר רבי תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים: הרים, שמים, וארץ, ואורה. אמר רבי יודן שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא. אתיא כרבי יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, וכתיב (תהלים קד, ד): עשה מלאכיו רוחות. רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים, שנאמר (בראשית א, כ): ועוף יעופף על הארץ, וכתיב (ישעיה ו, ב): ובשתים יעופף. רבי לוליאני בר טבראי בשם רבי יצחק אמר, בין על דעתיה דרבי חנינא בין על דעתיה דרבי יוחנן הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום, שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקדוש ברוך הוא ממדד באמצעיתו, אלא (ישעיה מד, כד): אנכי ד’ עשה כל נטה שמים לבדי רקע הארץ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שתף עמי בבריתו של עולם. ט אמר רבי שמואל בר אמי, מתחלת בריתו של עולם נתאוה הקדוש ברוך הוא לעשות שתפות בתחתונים, מה נפשך, אם לענין החשבון, לא היה צריך למימר אלא אחד, שנים, שלשה, או ראשון, שני, ושלישי. שמא אחד, שני, שלישי, אתמהא. אימתי פרע להם הקדוש ברוך הוא, להלן בהקמת המשכן, שנאמר (במדבר ז, יב): ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו, ראשון לבריתו של עולם, אמר הקדוש ברוך הוא כאלו באותו יום בראתי את עולמי. תני עשר עטרות נטל אותו היום, ראשון למעשה בראשית, ראשון למלכים, ראשון לנשיאים, ראשון לכהנה, ראשון לשכינה, שנאמר (שמות כה, ח): ועשו לי מקדש, ראשון לברכה, ראשון לעבודה, ראשון לאסור הבמה, ראשון לשחטה בצפון, ראשון לירידת האש, שנאמר (ויקרא י, ב): ותצא אש מלפני ה’ וגו’. פרשה ד א ויאמר אלהים יהי רקיע, כתיב (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ובעפר, אבל הקדוש ברוך הוא לא קרה את עולמו אלא במים, שנאמר: המקרה במים עליותיו. ב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים, רבנן אמרין לה בשם רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא יהי רקיע בתוך המים, גלדה טפה האמצעית ונעשו השמים התחתונים, ושמי שמים העליונים. רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון, ובשני קרשו. יהי רקיע, יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית לרקיע, היך מה דאת אמר (שמות לט, ג): וירקעו את פחי הזהב, אמר רבי חנינא יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק זה (איוב כו, יג): ברוחו שמים שפרה, היה אומר יפה למדני רבי חנינא. אמר רבי יודן ברבי שמעון יצאת האש מלמעלה ולהטה פני רקיע. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד ממנה, (ישעיה סד, א): כקדח אש המסים, אימתי חצה האש בין העליונים לתחתונים, לא במתן תורה, אתמהא, כך היתה בבריתו של עולם. ג רבי פינחס בשם רבי הושעיא אמר, כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים, בינים ובנתים. אמר רבי תנחומא אנא אמרי טעמא, אלו נאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע, הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר: ובין המים אשר מעל לרקיע, הרי המים העליונים תלויים במאמר. אמר רבי אחא כהדין קנדילא ופרותיהם אלו מי גשמים. ד כותי אחד שאל את רבי מאיר, אמר לו אפשר המים העליונים תלוים במאמר, אמר לו הן, אמר לו הבא לי אפרכס הביא לו אפרכס, נתן עליה טס של זהב ולא עמדו מים, טס של כסף ולא עמדו מים, כיון שנתן אצבעו עמדו מים. אמר לו, אצבעך אתה נותן. אמר לו, מה אני שאני בשר ודם, אצבעי מעמדת מים, אצבעו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי מים העליונים תלויים במאמר. אמר לו, אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה כג, כד): הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, אמר לו, הבא לי מראות גדולות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה. אמר לו, הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו, ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה. אמר לו, מה אם אתה שאתה בשר ודם, אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, על אחת כמה וכמה, הוי כשהוא רוצה הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. אמר רבי חנינא בר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלהותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב (איוב לח, א): ויען ה’ את איוב מן הסערה וגו,’ מבין שערות ראשו. ועוד שאלו אמר לו אפשר (תהלים סה, י): פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום, אתמהא. אמר לו, הכנס ורחץ ושקול עצמך עד שלא תכנס ומאחר שתכנס, הלך כיון שיצא ושקל עצמו לא חסר כלום, אמר לו כל אותה הזעה שיצאת, לא ממך יצאת, אמר לו הן, אמר לו ומה אתה שאתה בשר ודם לא חסר מעינך כלום, מעינו של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, הוי פלג אלהים מלא מים, מששת ימי בראשית ולא חסר כלום. אמר רבי יוחנן נטל הקדוש ברוך הוא כל מימי בראשית ונתנם חצים ברקיע וחצים באוקינוס, הדא הוא דכתיב: פלג אלהים מלא מים, פלגא. ה הרקיע דומה לברכה, ולמעלה מן הברכה כפה, ומחמת שהברכה מזעת טפים עבות, והן יורדין לתוך מים המלוחים ואינן מתערבין, אמר רבי יונה אל תתמה, הדין ירדנא עובר בימא דטבריא ולא מתערב ביה, מעשה נסים יש בדבר, אדם כובר חטים או תבן בכברה, עד שלא ירדו שתים ושלש אצבעות הן מתערבין, ואלו מהלכין מהלך כמה שנים, ואין מתערבין. רבי יודן ברבי שמעון אומר שהוא מורידן במדה, שנאמר (איוב לו, כז): כי יגרע נטפי מים, היך מה דאת אמר (ויקרא כז, יח): ונגרע מערכך. כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר (ישעיה מ, כב): הישב על חוג הארץ וגו’ (איוב כב, יד): וחוג שמים יתהלך, וחוג חוג לגזרה שוה, אמר רב אחא בשם רבי חנינא כטס הזה. רבי יהושע בר רבי נחמיה אמר, כשתים ושלש אצבעות. רבי שמעון בן פזי אמר, המים העליונים יתירין על התחתונים כשלשים כסוסטאות. בין מים למים, למ”ד, תלתין. רבנן אמרין מחצה על מחצה. ו ויעש אלהים את הרקיע, זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם, ויעש, אתמהא, והלוא במאמר הן, הוי (תהלים לג, ו): בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, למה אין כתיב בשני כי טוב, רבי יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן רבי חלפתא, שבו נבראת גיהנם, שנאמר (ישעיה ל, לג): כי ערוך מאתמול תפתה, יום שיש בו אתמול ואין בו שלשום. רבי חנינא אומר שבו נבראת מחלקת, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. אמר רבי טביומי אם מחלקת שהיא לתקונו של עולם ולישובו, אין בה כי טוב. מחלקת שהיא לערבובו על אחת כמה וכמה. אמר רבי שמואל לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתוב בשלישי כי טוב שני פעמים, אחד למלאכת המים, ואחד למלאכתו של יום. שאלה מטרונה אחת את רבי יוסי, אמרה לו למה אין כתיב בשני כי טוב, אמר לה אף על פי כן חזר וכללו כלו בסוף, שנאמר (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אמרה ליה משל ששה בני אדם באין אצלך ואת נותן לכל אחד ואחד מנה, ולאחד אין את נותן מנה, ואת חוזר ונותן לכלם מנה אחד, לא נמצא ביד כל אחד מנה ושתות וביד אחד שתות, אתמהא. חזר ואמר לה כההוא דאמר רבי שמואל בר נחמן, לפי שלא נגמרה מלאכת המים, לפיכך כתיב בשלישי שתי פעמים כי טוב, אחת למלאכת המים ואחת למלאכת היום. רבי לוי בשם רבי תנחום בר חנילאי אמר, כתיב (ישעיה מו, י): מגיד מראשית אחרית, מתחלת בריתו של עולם צפה הקדוש ברוך הוא משה קרוי טוב (שמות ב, ב,) ועתיד לטל את שלו מתחת ידיהם, לפיכך לא כתוב בהם כי טוב. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר, משל למלך שהיה לו לגיון קשה, אמר המלך הואיל ולגיון זה קשה אל יכתב שמי עליו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, הואיל והמים הללו לקו בהם דור המבול, ודור אנוש, ודור הפלגה, לפיכך אל יכתב בהן כי טוב. ז ויקרא אלהים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, רבי אבא בר כהנא אמר משום רב, נטל הקדוש ברוך הוא אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים. דבר אחר, שמים כתיב, שהן שמים מעשיהן של בריות, אם זכו (תהלים צז, ו): והגידו השמים צדקו, ואם לאו (איוב כ, כז): יגלו שמים עונו. דבר אחר שמים, שהבריות משתוממים עליהן לאמר, של מה הן, של אש הן, של מים הן, אתמהא. רבי פינחס בשם רבי לוי אמר, הוא אתא וקם עליו (תהלים קד, ג): המקרה במים עליותיו, הוי של מים הן. סמים, מה סמים הללו, מהן ירקין ומהן אדמים, מהם שחרים ומהם לבנים, כך שמים פעמים ירקין, ופעמים אדמים, פעמים שחרים, ופעמים לבנים. רבי יצחק אמר, שמים, שא מים, טעון מים. משל לחלב שהיה נתון בקערה, עד שלא תרד לתוכו טפה אחת של מסו הוא מרפף, כיון שירד לתוכו טפה אחת של מסו, מיד הוא קופא ועומד, כך (איוב כו, יא): עמודי שמים ירופפו, עמדו שמים נתן בהם את המסו, ויהי ערב ויהי בקר יום שני, אתיא כדאמר רב, לחים היו בראשון ובשני קרשו. פרשה ה א ויאמר אלהים יקוו המים, כתיב (תהלים קד, ז): מן גערתך ינוסון מן קול וגו,’ רבי ברכיה בשם רבי אבא בר אמי אמר, יעשה מדה למים, והיך מה דאת אמר (זכריה א, טז): וקו ינטה על ירושלים. רבי אבא בר כהנא בשם רבי לוי אמר, אמר הקדוש ברוך הוא יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהם, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה ובאצבע ובמנולין, אמר המלך אלו היו פקחין על אחת כמה וכמה, אתמהא. הושיב בה המלך דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך תחזר פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת בריתו של עולם לא היה קלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה אלא מן המים, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ד): מקלות מים רבים אדירים משברי ים, ומה היו אומרים (תהלים צג, ד): אדיר במרום ה’. אמר הקדוש ברוך הוא, מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דבור, והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם, על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו, עמד דור אנוש ומרד בו, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקדוש ברוך הוא, יפנו אלו ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ז, יב): ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. ב אל מקום אחד, רבי יודן בשם רבי לוי ורבי ברכיה בשם רבי יודן בן רבי שמעון אומר, כל העולם כלו מים במים, ואתה אומר אל מקום אחד, אתמהא. משל לעשר נודות נפוחות מנחות בטרקלין, נצרך המלך למקומן, מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד. כך דרך הקדוש ברוך הוא על מי בראשית וסלקן בים אוקינוס, הדא הוא דכתיב (איוב יב, טו): הן יעצר במים ויבשו וגו’ (איוב ט, ח): ודורך על במתי ים. ג אמר רבי לוי, המים היו אומרים אלו לאלו נלך ונעשה קלוסין להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (תהלים צג, ג): נשאו נהרות ה’ נשאו נהרות קולם וגו’. רבי לוי אמר דרך הים דרך הים. רבי אבא בר כהנא אמר לדוכתא פלונית ולזוית פלוניתא, גלגלא פלניתא. רב הונא אמר להדך ימא להדך ימא. רבי יהושע בר חנינא אמר לדוכסאים לדוכסאים. רבי אלעזר אמר קלטן הים, היך מה דאת אמר (איוב לח, טז): הבאת עד נבכי ים, עד קלוטין דימא. רבנן אמרי דוכים קבלונו, מדכנים אנו קבלונו. אמר רבי יהושע בן רבי נחמיה, המים היו עולים הרים ויורדים תהומות עד שהגיעו לאוקינוס, הדא הוא דכתיב (תהלים קד, ח): יעלו הרים ירדו וגו,’ איזה מקום יסדת להם, זה אוקינוס. דרש רבי אבהו אוקינוס גבה מכל העולם כלו, וכל העולם כלו מימיו הם שותים. ד אמר רבי לוי, יש מן הדרשנים שהם דורשין, כגון בן עזאי ובן זומא, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון למשה, בשעה שאמר לו (דברים לב, מט): עלה אל הר העברים, נעשה קולו של הקדוש ברוך הוא מטטרון על המים, הדא הוא דכתיב (תהלים כט): קול ה’ על המים. אמר רבי ברכיה, לא פרשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב (איוב כח, יא): מבכי נהרות חבש. רבי תנחום מייתי לה מן הכא (ירמיה י, יב): עשה ארץ בכחו וגו’ לקול תתו המון מים וגו,’ ואין לקול אלא בכי, היך מה דאת אמר (ירמיה לא, יד): קול ברמה נשמע. ה אמר רבי יוחנן תנאין התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שיהא נקרע לפני ישראל, הדא הוא דכתיב (שמות יד, כז): וישב הים לאיתנו, לתנאו שהתנה עמו. אמר רבי ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב (ישעיה מה, יב): אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, מידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, צויתי את הים שיהיה נקרע לפני ישראל, צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני משה, שנאמר (דברים לב, א): האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, צויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע, שנאמר (יהושע י, יב): שמש בגבעון דום, צויתי את העורבים שיכלכלו את אליהו, שנאמר (מלכים א יז, ו): והערבים מביאים לו לחם ובשר וגו,’ צויתי את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל, צויתי את השמים שיפתחו לקול יחזקאל, שנאמר (יחזקאל א, א): נפתחו השמים וגו,’ צויתי את הדג שיקיא את יונה, שנאמר (יונה ב, יא): ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה. ו אמר רבי אלעזר מתחלת בריתו של עולם גזר הקדוש ברוך הוא ואמר: יקוו המים, למה (עמוס ה, ח): הקורא למי הים (עמוס ט, ו): הקורא למי הים, שתי פעמים, אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש, בשביל (קהלת ג, יד): והאלהים עשה שיראו מלפניו, משל למדינה שמרדה במלך, שלח המלך לגיון קשה והקיפה, כדי שיראו אותו בני המדינה ויתיראו מלפניו. כך למה (תהלים לג, ז): כנס כנד מי הים, בשביל (תהלים לג, ח): וייראו מה’ כל הארץ וגו’. ז בנהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כל העולם כלו מים במים, ואת אומר אל מקום אחד, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. (וכולהו נמי איתנהו במדרש קהלת ובאגדות דויקרא רבה). ודכוותה (במדבר כ, י): ויקהלו משה ואהרן, אמר רבי חנינא כמלוא פי כברה קטנה היתה בה, וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (שמות ט, ח): ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן קחו לכם, אמר רב הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים, אתמהא. לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ, ההוא דחפן תרי מההוא דקמץ, וכתיב: וזרקו משה, נמצאת חפנו של משה היתה מחזקת שמנה קמצים, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותיה אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא (שמות כז, יח): ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרבה. ודכוותה (יהושע ג, ט): ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה וגו,’ רב הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון. אמר רבי אחא ברבי חנינא סמכן בין שני בדי הארון. רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון. אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם, אתם יודעים ששכינתו של הקדוש ברוך הוא ביניכם, הדא הוא דכתיב (יהושע ג, י): ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם, ואף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים. רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר, ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו. ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר (ירמיה ג, יז): בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה’ ונקוו אליה כל הגוים. רבי יוחנן סליק למשאל שלמה דרבי חנינא, אשכחיה דיתיב ודריש בהדין פסוק: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה,’ אמר לו רבי וכי מחזקת היא ירושלים כסא ה,’ אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמר לה האריכי הרחיבי קבלי אכלוסיך, הדא הוא דכתיב (ישעיה נד, ב): הרחיבי מקום אהלך, למה (ישעיה נד, ג): כי ימין ושמאול תפרצי וגו’. ח ויקרא אלהים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. רבי נתן בשם רבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר (בראשית יז, א): אני אל שדי, אני שאמרתי לשמים וארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכין עד עכשיו. ולמקוה המים קרא ימים, אמר רבי יוסי בן רבי חלפתא והלוא ים אחד הוא ומה תלמוד לומר ימים, אלא אינו דומה טעם דג העולה מעכו לעולה מצידון ולעולה מאספמיא. ט ויאמר אלהים תדשא הארץ, תני בשם רבי נתן, שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מחיבין, ואלו הן: אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג, יז): ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון: יתושים וזבובין, פרעושין. אמר רבי יצחק מגדלאה, אף הן יש בהן הנאה, ולמה נתקללה, רבי יהודה בן רבי (שמעון) [שלום ורבי פנחס, רבי יהודה בן רבי (שמעון) שלום] אמר, שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקדוש ברוך הוא, תדשא הארץ דשא וגו,’ מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו’ הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. רבי פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה. עץ עשה פרי, אפלו אילני סרק עשו פרות, על דעתיה דרבי יהודה בן רבי שמעון, ניחא, אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר יהון לייטין ביזיא דהדין מניק. י ויהי ערב ויהי בקר יום שלישי, יום שנבראו בו גבורים, היך מה דאת אמר (יחזקאל כג, כג): שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם, כיון שנברא הברזל התחילו האילנות מרתתים, אמר להן, מה לכם מרתתים, עץ מכם אל יכנס בי, ואין אחד מכם נזוק. פרשה ו א ויאמר אלהים יהי מארת (בראשית א, יד,) רבי יוחנן פתח (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, למועדים, כדי לקדש בחשבונה ראשי חדשים ושנים. רבי שילה דכפר תמרתא בשם רבי יוחנן אמר, אף על פי שעשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו, משמש ידע מבואו, אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. יוסטי חברא בשם רבי ברכיה אמר, הרי הוא אומר (במדבר לג, ג): ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר לחדש, ואם ללבנה אתה מונה, עד כדון לית לה אלא ארבע עשרה מטמועין, הוי אין מונין ללבנה אלא משתשקע החמה. רבי עזריה בשם רבי חנינא אמר, לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד, אם כן למה נבראת לבנה, אלא מלמד שצפה הקדוש ברוך הוא שעתידין עובדי כוכבים לעשותן אלהות, אמר הקדוש ברוך הוא מה אם משהן מכחישין זה את זה עובדי כוכבים עושין אותן אלהות, אלו היו אחד, על אחת כמה וכמה. רבי ברכיה בשם רבי סימון אמר, שניהם נבראו להאיר, שנאמר (בראשית א, טו): והיו למאורת (בראשית א, יז): ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. והיו לאתת, אלו שבתות. ולמועדים, אלו שלש רגלים. ולימים, אלו ראשי חדשים. ולשנים, זה קדוש שנים. ב לך יום אף לך לילה (תהלים עד, טז,) לך היום מקלס ולך הלילה מקלס, מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום, אנו אומרים לפניך שירה ביום. ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה, אנו אומרים לפניך שירה בלילה. עשית לנו נסים ביום ואמרנו לפניך שירה ביום (שופטים ה, א): ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום וגו’. עשית לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה (ישעיה ל, כט): השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. לך נאה לומר שירה ביום, לך נאה לומר שירה בלילה, למה שאתה (תהלים עד, טז): הכינות מאור ושמש, ואתה עשית את שני המאורות, שנאמר (בראשית א, טז): ויעש אלהים את שני המארת הגדלים וגו’. ג רבי יודן בשם רבי תנחום בן רבי חיא ורבי פינחס בשם רבי סימון אמר, מאחר שהוא קורא אותן גדולים, הוא חוזר ופוגם אותם, את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חברו. אמר רבי פינחס בכל הקרבנות כתיב שעיר עזים אחד חטאת, ובראש חדש כתיב (במדבר כח, טו): שעיר עזים אחד חטאת לה,’ אמר הקדוש ברוך הוא הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח, שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חברו, ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב, הנכנס שלא ברשות על אחת כמה וכמה. רבי לוי בשם רבי יוסי בר אלעאי אמר, דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן. עשו מונה לחמה, שהיא גדולה, ויעקב מונה ללבנה, שהיא קטנה. אמר רב נחמן והוא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה חמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא. יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, מה הלבנה הזו שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ולעולם הבא. רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קים אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול, מתפרסם אורו של קטן. כך כל זמן שאורו של עשו קים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס, א ב): קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וגו’. ד ואת הכוכבים, אמר רב אחא, משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד שולט בעיר ואחד שולט במדינה, אמר המלך הואיל ומעט עצמו זה להיות שולט בעיר, גוזר אני עליו בשעה שהוא יוצא תהא כל אכלוסא יוצאה עמו, ובשעה שיהא נכנס תהא בולי ודימוס נכנסה עמו. כך אמר הקדוש ברוך הוא הואיל והלבנה הזו מעטה עצמה להיות שולטת בלילה, גוזר אני עליה בשעה שהיא יוצאת שיהו הכוכבים יוצאין עמה, בשעה שהיא נכנסת יהו הכוכבים נכנסים עמה. ודכוותה (בראשית י, כה): ושם אחיו יקטן, אמר רבי אחא למה נקרא שמו יקטן, שהיה מקטין את עסקיו, מה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות גדולות. ומה אם יקטן על ידי שהיה מקטין את עסקיו כך, גדול שהוא מקטין את עסקיו על אחת כמה וכמה. ודכותה (בראשית מח, יד): וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, אמר רבי חוניא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר, אלא מה הוא הצעיר, שהיה מצעיר את עסקיו. מה זכה, זכה לבכורה. ומה אם הצעיר על ידי שהיה מצעיר את עסקיו, זכה לבכורה, הגדול שהוא מצעיר את עסקיו, על אחת כמה וכמה, אתמהא. ה ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, אמר רבי יוחנן שלשה דברים נתנו מתנה לעולם, ואלו הן: התורה, והמאורות, והגשמים. התורה מנין, שנאמר (שמות לא, יח): ויתן אל משה וגו’. המאורות מנין, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים. גשמים מנין, שנאמר (ויקרא כו, ד): ונתתי גשמיכם בעתם. רבי עזריה בשם רבי יהודה בן רבי סימון אומר, אף השלום, שנאמר (ויקרא כו, ו): ונתתי שלום בארץ. רבי יהושע בן רבי נחמיה אמר, אף הישועה, שנאמר (תהלים יח, לו): ותתן לי מגן ישעך. רבי תנחומא אמר, אף ארץ ישראל, שנאמר (תהלים קה, מד): ויתן להם ארצות גוים וגו’. ויש אומרים, אף הנקמה באדום, שנאמר (יחזקאל כה, יד): ונתתי נקמתי באדום וגו’. רבנן אמרי, אף הרחמים, שנאמר (תהלים קו, מו): ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. רבי יצחק בר מריון אומר, אף הפרשת הים הגדול, שנאמר (ישעיה מג, טז): כה אמר ה’ הנותן בים דרך וגו’. רבנן אמרי: הנותן בים דרך, מעצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה, מן החג ועד החנכה. רבי נתן בר אחוה דרבי חיא בר אבא הוה מפרש בימא, אמר ליה לאחוי צלי עלי, אמר ליה מה נצלי עלך, מן דאת קטר לולבך קטור רגליך, אין עיילת לכנישתא ושמעתן מצלין על מטרא לא תסמך על צלותי. רבי יהושע בריה דרבי תנחומא בן רבי חיא דכפר חנון, הוה באסיא, בעא דיפרש, אמרה ליה מטרונה, באילין יומיא פרשי, אתמהא, אתחזי ליה אבוי בחלמא אמר ליה ברי בלא קבורה, שנאמר (קהלת ו, ג): גם קבורה לא היתה לו, ולא שמע לא למילי דדין ולא למילי דדין, וכן הות ליה. ו היכן גלגל החמה ולבנה נתונים, ברקיע השני, שנאמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, רבי פינחס בשם רבי אבהו אמר, מקרא מלא הוא, ואנשי כנסת הגדולה פרשו אותו (נחמיה ט, ו): אתה הוא ה’ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם וגו’. היכן הוא כל צבאם נתונים, ברקיע שהוא למעלה מן השמים, ומן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ומרקיע עד הרקיע מהלך חמש מאות שנה, ראה כמה הוא גבוה, ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב (תהלים יט, ז): ואין נסתר מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתיק, שנאמר (תהלים יט, ה): לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו, בשעה שהוא יוצא, הקדוש ברוך הוא מתיש כחו במים, שלא יצא וישרף את העולם, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מערטלו מנרתיקו, ומלהט בו את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג, יט): ולהט אתם היום הבא. רבי ינאי ורבי שמעון תרויהון אמרין אין גיהנם אלא יום שהוא מלהט את הרשעים, מה טעם (מלאכי ג, יט): הנה היום בא בער כתנור וגו’. רבנן אמרי, יש גיהנם, שנאמר (ישעיה לא, ט): נאם ה’ אשר אור לו בציון וגו’. רבי יהודה בר אלעאי אומר לא יום ולא גיהנם, אלא אש שהיא יוצאת מגופן של רשעים ומלהטת אותם, מה טעם, דכתיב (ישעיה לג, יא): תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים נ, ו): ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבוא שמים מתנים צדקה שעשה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמד מאשו של יום. ז אמר רבי לוי שלשה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו, והבריות בינתים ואינם מרגישים, ואלו הן: היום, והגשמים, והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף. היום מנין, אמר רבי יהודה, את סבור שהוא שף ברקיע, ואינו אלא כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. הגשמים מנין, אמר רבי לוי (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול וגו’. והנפש בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מנין, דרבי שמואל אחוי דרבי פינחס בן רבי חמא, הוי דמיך בצפורי, והוין חבריה יתיבין גביה, אתת מלתא ושרין גחכין, אמר להון כמה נפשיה דאחוה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנות, ואתון יתבין גחכון ולא ידעין. ח ויתן אתם אלהים ברקיע השמים, כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע, רבי יהודה בר אלעאי ורבנן, רבנן אמרין מאחורי הכפה ולמטה. ורבי יהודה בר אלעאי אמר מאחורי הכפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי, דהוא אמר מאחורי הכפה ולמעלה בימות החמה, שכל העולם כלו רותח ומעינות צוננין. ומלהון דרבנן דאמרין מאחורי הכפה ולמטה בימות הגשמים, שכל העולם כלו צונן ומעינות פושרין. אמר רבי שמעון בן יוחאי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר, ואם שפין ברקיע, ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד, ואי אפשר לבריות לעמד עליו. ט ולמשל ביום ובלילה וגו,’ אמר רבי אילפא אם לענין המאורות הלוא כבר נאמר: את המאור הגדול לממשלת היום, ומה תלמוד לומר: ולמשל ביום ובלילה, אלא אלו הצדיקים שהן שולטין במה שנברא להאיר ביום, ובמה שנברא להאיר בלילה, הדא הוא דכתיב (יהושע י, יג): וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, מאי ספר הישר, ספר אברהם יצחק ויעקב, ואמאי קרי ליה ספר הישר, דכתיב (במדבר כג, י): תמת נפשי מות ישרים. רבי חלפתא מייתי ליה מן הכא ולמשל ביום ובלילה. רבי חנין בשם רבי שמואל מייתי לה מסיפא דספרא (בראשית מח, יט): ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, ואפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו. רבי חנן בשם רבי שמואל בר רב יצחק מייתי לה מסיפא דאורייתא (דברים לג, יז): בכור שורו הדר לו, אפשר כן, אלא זה יהושע שהוא עומד ממנו שהוא מעמיד גלגל חמה ולבנה, שהן שולטין מסוף העולם ועד סופו, דאמר רבי שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו (יהושע א, ח): חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה וגו,’ נטלו והראה אותו לגלגל חמה, אמר לה כשם שלא דוממתי מזה, אף אתה דום מלפני, מיד (יהושע י, יג): וידם השמש וירח עמד, אמר רבי יצחק אמר לו עבדא בישא לא זבינא דאבא את, לא כך ראה אותך אבא בחלום (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח וגו,’ מיד וידם השמש וירח וגו’. פרשה ז א ויאמר אלהים ישרצו המים, כתיב (תהלים פו, ח): אין כמוך באלהים ה’ ואין כמעשיך, בנהג שבעולם בשר ודם צר צורה ביבשה, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה במים, שנאמר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. ב יעקב איש כפר נבוראי, הורה בצור דגים טעונין שחיטה. שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי. אמר ליה בר אינש דאמר מלתא מן אורייתא לקי, אמר ליה מנין היא דאורייתא, אמר ליה מן הדא דכתיב ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ, ומה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונין שחיטה. אמר ליה, לא הורית טב. אמר ליה מנין את מודע לי, אמר ליה רביע ואנא מודע לך, דכתיב (במדבר יא, כב): הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם ואם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, ישחט אין כתיב כאן אלא יאסף. אמר חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא. יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור מתר למול בנה של עובדת כוכבים בשבת, שמע רבי חגי שלח ליה, תא לקי, אמר בר נש דאמר מלתא דאורייתא לקי. אמר ליה ומן היא דאורייתא, אמר ליה (במדבר א, יח): ויתילדו על משפחותם לבית אבותם, משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. אמר ליה לא הורית טב. אמר ליה ומנין את מודע לי. אמר ליה רביע ואנא מודע לך. אמר אם אתי בר עובדת כוכבים לגבך ויאמר לך אנא בעי מתעבדה יהודי על מנת למגזרה ביומא דשבתא או ביומא דכפוריא, מחללין אותו עליו, והלוא אין מחללין שבת ויום הכפורים אלא על בנה של בת ישראלית בלבד. אמר ליה ומנין לך, מן הדא, דכתיב (עזרא י, ג): ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת ה’ וגו’. אמר ליה רבי ומן הקבלה אתה מלקני, אמר ליה והכתיב תמן (עזרא י, ג): וכתורה יעשה, אמר ליה מאיזו תורה, אמר ליה מן ההוא דאמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי (דברים ז, ג): ולא תתחתן וגו,’ מפני מה (דברים ז, ד): כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך. אמר ליה חבוט חבטך, דהיא טבא בקולטא, ורצוף רצפך, דהיא טבא באולפנא. ג ועוף יעופף, בנהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומשרה דיורין בעליונים ובתחתונים, שמא בחלל. אבל הקדוש ברוך הוא משרה דיורין בחלל, כדכתיב: ועוף יעופף על הארץ וגו’. ד ויברא אלהים את התנינם, רבי פנחס בשם רבי אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות. אמר רבי שמעון בן לקיש בהמות יש לו בן זוג, ואין לו תאוה, שנאמר (איוב מ, יז): גידי פחדו ישרגו. רב הונא בשם רב מתנא אמר, הצבוע הזה מטפה של לובן הוא, ויש לו שלש מאות וששים וחמשה מיני צבעונים, כמנין ימות השנה של חמה. רבי ירמיה כהנא שאל לרבי שמעון בן לקיש, המרביע מחית הים מהו, אמר לו אף הן כתיב בהן (בראשית א, כא): למינהם בהדא. פרס בן לקיש מצודתיה לכהנא, אותיב כהנא, והלוא אף הדגים כתיב בהן למינהם, בהא פרס כהנא מצודתה על רבי שמעון בן לקיש. והיך עבידא, אמר רבי יונה יכול אני מקים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירון וחד אספרון, וקושרן בגמי וממשיכו בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרש ולמשך ולנהג יחדו, שנאמר (בראשית א, כא): ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל עוף כנף, זה הטוס. ה ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו’ (בראשית א, כד,) אמר רבי אלעזר נפש חיה, זה רוחו של אדם הראשון. (בראשית א, כה): ויעש אלהים את חית הארץ למינה, רבי הושעיא רבה אמר זה הנחש. אמר רבי חמא בר הושעיא, בנפשות אומר ארבע, כשנבראו הוא אומר: חית הארץ למינה ואת הבהמה ואת כל רמש האדמה, אתמהא. רבי אומר, אלו השדים, שברא הקדוש ברוך הוא את נשמתם ובא לבראת את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשכה, אומרים לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בבריתו של עולם וברא את נשמתן בא לבראת את גופן וקדש שבת ולא בראן. פרשה ח א ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א, כו,) רבי יוחנן פתח (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו,’ אמר רבי יוחנן אם זכה אדם, אוכל שני עולמות, שנאמר: אחור וקדם צרתני, ואם לאו הוא בא לתן דין וחשבון, שנאמר (תהלים קלט, ה): ותשת עלי כפכה. אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב (בראשית ה, ב): זכר ונקבה בראם. אמר רבי שמואל בר נחמן, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, דיו פרצופים בראו, ונסרו ועשאו גבים, גב לכאן וגב לכאן. אתיבון ליה והכתיב (בראשית ב, כא): ויקח אחת מצלעתיו, אמר להון מתרין סטרוהי, היך מה דאת אמר (שמות כו, כ): ולצלע המשכן, דמתרגמינן ולסטר משכנא וגו’. רבי תנחומא בשם רבי בניה ורבי ברכיה בשם רבי אלעזר אמר, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גלם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו, הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, טז): גלמי ראו עיניך וגו’. רבי יהושע בר נחמיה ורבי יהודה בר סימון בשם רבי אלעזר אמר מלא כל העולם בראו, מן המזרח למערב מנין, שנאמר (תהלים קלט, ה): אחור וקדם צרתני וגו’. מצפון לדרום מנין, שנאמר (דברים ד, לב): ולמקצה השמים ועד קצה השמים. ומנין אף בחללו של עולם, שנאמר (תהלים קלט, טז): ותשת עלי כפכה, כמה דאת אמר (איוב יג, כא): כפך מעלי הרחק. אמר רבי אלעזר, אחור למעשה יום הראשון, וקדם למעשה יום האחרון. הוא דעתיה דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר (בראשית א, כד): תוצא הארץ נפש חיה למינה, זה רוחו של אדם הראשון. אמר רבי שמעון בן לקיש, אחור למעשה יום האחרון, וקדם למעשה יום הראשון, הוא דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, דאמר ריש לקיש (בראשית א, ב): ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של מלך המשיח, היך מה דאת אמר (ישעיה יא, ב): ונחה עליו רוח ה,’ אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך. אמר רב נחמן אחור לכל המעשים, וקדם לכל ענשין. אמר רבי שמואל אף בקלוס אינו בא אלא באחרונה, הדא הוא דכתיב (תהלים קמח, א): הללו את ה’ מן השמים וגו,’ ואומר כל הפרשה, ואחר כך (תהלים קמח, ז): הללו את ה’ מן הארץ וגו’ ואומר כל הפרשה, ואחר כך אומר (תהלים קמח, יא): מלכי ארץ וכל לאמים (תהלים קמח, יב): בחורים וגם בתולות. אמר רבי שמלאי כשם שקלוסו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, כך בריתו אינה אלא אחר בהמה חיה ועוף, מה טעמיה, שנאמר (בראשית א, כ): ויאמר אלהים ישרצו המים, ואחר כך (בראשית א, כד): ויאמר אלהים תוצא הארץ וגו,’ ואחר כך (בראשית א, כו): ויאמר אלהים נעשה אדם וגו’. ב רב חמא בר חנינא פתח (איוב כ, ד): הזאת ידעת מני וגו,’ אמר רבי חמא בר חנינא משל למדינה שהיתה מסתפקת מן החמרין, והיו שואלין אלו לאלו מה שברון נעשה במדינה היום, של ששי היו שואלין של חמישי, ושל חמישי של רביעי, ושל רביעי של שלישי, ושל שלישי של שני, ושל שני של ראשון, ושל ראשון למי היה לו לשאל, ולא לבני המדינה שהיו עסוקין בדימוסה של מדינה. אף כאן כל מעשה של כל יום ויום היו שואלין אלו לאלו מה בריות ברא הקדוש ברוך הוא בכם, היום של ששי שואל של חמישי וכו’ עד לראשון למי היו שואלין, לא לתורה שקדמה לבריתו של עולם, דאמר רבי שמעון בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לבריתו של עולם, הדא הוא דכתיב (משלי ח, ל): ואהיה אצלו אמון וגו,’ ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב (תהלים צ, ד): כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול, הוי הזאת ידעת מני עד וגו,’ התורה יודעת מה קדם לבריתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרש אלא (איוב כ, ד): מני שים אדם עלי ארץ. רבי אלעזר בשם בן סירא אמר בגדול ממך אל תדרש, בחזק ממך בל תחקר, במפלא ממך בל תדע, במכסה ממך אל תשאל, במה שהרשית התבונן, ואין לך עסק בנסתרות. ג ויאמר אלהים נעשה אדם (בראשית א, כו,) במי נמלך, רבי יהושע בשם רבי לוי אמר, במלאכת השמים והארץ נמלך, משל למלך שהיו לו שני סנקליטים, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתן. רבי שמואל בר נחמן אמר במעשה כל יום ויום נמלך, משל למלך שהיה לו סנקתדרון, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו. רבי אמי אמר בלבו נמלך, משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדכל, ראה אותה ולא ערבה לו, על מי יש לו להתרעם לא על ארדכל, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו. אמר רב אסי משל למלך שעשה לו סחורה על ידי סרסור והפסיד, על מי יש לו להתרעם לא על הסרסור, אתמהא, הוי ויתעצב אל לבו. ד אמר רבי ברכיה בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, ראה צדיקים ורשעים יוצאים ממנו, אמר אם אני בורא אותו רשעים יוצאים ממנו, ואם לא אברא אותו היאך צדיקים יוצאים ממנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא הפליג דרכן של רשעים מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו, הדא הוא דכתיב (תהלים א, ו): כי יודע ה’ דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד, אבדה מכנגד פניו ושתף בו מדת רחמים ובראו. רבי חנינא לא אמר כן, אלא בשעה שבא לבראת את אדם הראשון, נמלך במלאכי השרת ואמר להן: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו אמרו לו, אדם זה מה טיבו, אמר להן צדיקים עומדים ממנו, הדא הוא דכתיב: כי יודע ה’ דרך צדיקים, כי הודיע ה’ דרך הצדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד, אבדה מהם, גלה להם שהצדיקים עומדים ממנו ולא גלה להם שהרשעים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא. ה אמר רבי סימון, בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר אל יברא, שכלו שקרים. צדק אומר יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר אל יברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח, יב): ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסיה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יב): אמת מארץ תצמח. רבנן אמרי לה בשם רבי חנינא בר אידי ורבי פינחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמר, מאד, הוא אדם. הדא הוא דכתיב (בראשית א, לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, והנה טוב אדם. רב הונא רבה של צפורין אמר עד שמלאכי השרת מדינין אלו עם אלו ומתעסקין אלו עם אלו בראו הקדוש ברוך הוא. אמר להן מה אתם מדינין כבר נעשה אדם. ו רב הונא בשם רבי איבו אמר, בדעת בראו, שברא צרכי מזונותיו ואחר כך בראו. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולם (תהלים ח, ה): מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הדא עקתא להון מבריא. אמר להון אם כן (תהלים ח, ח): צנה ואלפים כלם וגם בהמת שדי, למה נבראו. (תהלים ח, ט): צפור שמים ודגי הים, למה נבראו. משל למלך שהיה לו מגדל מלא כל טוב ואין לו אורחים, מה הנאה יש למלך שמלאו. אמרו לפניו רבונו של עולם (תהלים ח, י): ה’ אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ, עביד מה דהני לך. ז רבי יהושע דסכנין בשם רבי שמואל אמר, בנפשותן של צדיקים נמלך, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א ד, כג): המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם. המה היוצרים, על שם (בראשית ב, ז): וייצר ה’ אלהים את האדם עפר מן האדמה. יושבי נטעים, על שם (בראשית ב, ח): ויטע ה’ אלהים גן בעדן מקדם. וגדרה, על שם (ירמיה ה, כב): אשר שמתי חול גבול לים. עם המלך במלאכתו ישבו, עם המלך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקדוש ברוך הוא וברא את העולם. ח רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה, היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה, שנאמר, ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו רבון העולמים מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא. אמר לו כתב, והרוצה לטעות יטעה. אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, האדם הזה שבראתי, לא גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו, שאם יבוא הגדול לטל רשות מן הקטן ממנו והוא אומר מה אני צריך לטל רשות מן הקטן ממני, והן אומרים לו למד מבוראך, שהוא ברא את העליונים ואת התחתונים, כיון שבא לבראת את האדם נמלך במלאכי השרת. אמר רבי לוי לית הכא מלכו, אלא משל למלך שהיה מטיל בפתח פלטין שלו, וראה בלורין אחת מושלכת, אמר מה נעשה בה, מהן אומרים דימוסיות, ומהן אומרים פריבטאות, אמר המלך אינדרטין אני עושה אותה, מי מעכב. ט שאלו המינים את רבי שמלאי, כמה אלהות בראו את העולם. אמר להם אני ואתם נשאל לימים הראשונים. הדא הוא דכתיב (דברים ד, לב): כי שאל נא לימים ראשנים למן היום אשר ברא אלהים אדם, אשר בראו אין כתיב כאן, אלא אשר ברא. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: בראשית ברא אלהים, אמר להם בראו אלהים אין כתיב כאן, אלא ברא אלהים. אמר רבי שמלאי בכל מקום שאתה מוצא פתחון פה למינים, אתה מוצא תשובה בצדה. חזרו ושאלו אותו, אמרו לו, מה הוא דין דכתיב: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אמר להם קראון מה דבתריה, ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם, לא נאמר, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכיון שיצאו אמרו לו תלמידיו, רבי, לאלו דחית בקנה, לנו מה את משיב. אמר להם, לשעבר אדם נברא מן האדמה, חוה נבראת מן האדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה. חזרו ושאלו אותו, אמרו ליה, מה דין דכתיב (יהושע כב, כב): אל אלהים ה’ וגו,’ אמר להם הם יודעים אין כתיב כאן, אלא (יהושע כב, כב): הוא ידע. אמרו לו תלמידיו, לאלו דחית בקנה, לנו מה אתה משיב. אמר להם, שלשתן שם אלהים הן. כאינש דאמר, בסילוגוס קיסר, אגוסטוס קיסר. חזרו ושאלו לו, אמרו לו מה הוא דין דכתיב (יהושע כד, יט): כי אלהים קדשים הוא, אמר להן, קדשים המה אין כתיב, אלא קדשים הוא. י אמר רבי הושעיא, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין, והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו, ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא אפרכוס. כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש. מה עשה הקדוש ברוך הוא, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם. הדא הוא דכתיב (ישעיה ב, כב): חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. יא זכר ונקבה בראם (בראשית ה, ב,) זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך, זכר ונקוביו בראם. רבי יהושע בר נחמיה בשם רבי חנינא בר יצחק ורבנן בשם רבי אלעזר אמרי, ברא בו ארבע בריות מלמעלה, וארבע מלמטן, אוכל ושותה כבהמה, פרה ורבה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מלמעלה, עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. ובהמה אינה רואה, אתמהא. אלא זה מצדד. רבי תפדאי בשם רבי אחא, העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינן פרין ורבין, והתחתונים פרים ורבים, ולא נבראו בצלם ובדמות. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים, פרה ורבה מן התחתונים. רבי תפדאי בשם רב אחא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא, אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים, אם יחטא ימות, ואם לא יחטא יחיה. יב ורדו בדגת הים (בראשית א, כח,) אמר רבי חנינא, אם זכה רדו, ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין, את שהוא בצלמנו כדמותנו, ורדו. את שאינו בצלמנו כדמותנו, ירדו. רבי יעקב דמן כפר חנן אמר, יבוא צלמנו ודמותנו, וירדה לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו. (בראשית א, כח): ויברך אתם אלהים, תמן תנינא בתולה נשאת ליום רביעי ואלמנה ליום חמישי, למה שכתוב בהן ברכה. והלוא אין כתיב ברכה אלא בחמישי ובששי. בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרה, וכבשה, וכבשה כתיב, האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם אלהים וגו’. וכבשה, וכבשה כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל. מנא לן, מן דינה, שנאמר (בראשית לד, א): ותצא דינה, ולבסוף נכשלה, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ב): וירא אתה שכם וגו’. רבי ירמיה ורבי אבהו ורבי יצחק בר מריון בשם רבי חנינא, הלכה כרבי יוחנן. יג אמר רבי אבהו נטל הקדוש ברוך הוא כוס של ברכה וברכן. אמר רבי יהודה בן רבי סימון, מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון. אמר רבי שמלאי מצינו שהקדוש ברוך הוא מברך חתנים, ומקשט כלות, ומבקר חולים, וקובר מתים. מברך חתנים מנין, ויברך אתם אלהים, ומקשט כלות מנין (בראשית ב, כב): ויבן ה’ אלהים את הצלע. מבקר חולים מנין, שנאמר (בראשית יח, א): וירא אליו ה’ באלני ממרא. קובר מתים מנין, שנאמר (דברים לד, ו): ויקבר אתו בגי. אמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, אף מראה פנים לאבל, הדא הוא דכתיב (בראשית לה, ט): וירא אלהים אל יעקב עוד וגו’. מה ברכה ברכו, רבי יונתן אמר ברכת אבלים. פרשה ט א וירא אלהים את כל אשר עשה וגו’ (בראשית א, לא,) רבי לוי פתח (משלי כה, ב): כבד אלהים הסתר דבר וכבד מלכים חקר דבר. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מתחלת הספר ועד כאן כבד אלהים הוא, הסתר דבר. מכאן ואילך כבד מלכים חקר דבר, כבוד דברי תורה שנמשלו במלכים, שנאמר (משלי ח, טו): בי מלכים ימלכו, לחקר דבר. ב דבר אחר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי תנחומא פתח (קהלת ג, יא): את הכל עשה יפה בעתו, אמר רבי תנחומא בעונתו נברא העולם, לא היה העולם ראוי לבראת קדם לכן. אמר רבי אבהו מכאן שהקדוש ברוך הוא היה בורא עולמות ומחריבן בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו אמר דין הניין לי יתהון לא הניין לי. אמר רבי פינחס טעמיה דרבי אבהו, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. ג דבר אחר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, רבי יוחנן אמר, מלך בשר ודם בונה פלטין מביט בעליונים ראיה אחת ובתחתונים ראיה אחת, אבל הקדוש ברוך הוא מביט בעליונים ובתחתונים ראיה אחת. אמר רבי שמעון בן לקיש, הנה טוב מאד, זה העולם הזה. והנה טוב מאד, זה העולם הבא. העולם הזה והעולם הבא הביט בהן הקדוש ברוך הוא ראיה אחת. רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר (ירמיה לב, יז): אהה ה’ אלהים הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא יפלא ממך כל דבר, מאותה שעה לא יפלא ממך כל דבר. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר (דברי הימים א כח, ט): ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה’ וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, קדם עד שלא נוצרה מחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניך. רבי יודן בשם רבי יצחק, קדם עד שלא נוצר יצור כבר מחשבתו גלויה לפניך. אמר רבי יודן לגרמיה (תהלים קלט, ד): כי אין מלה בלשוני הן ה’ ידעת כלה, קדם עד שלא יארש לשונו דבור, כבר הן ה’ ידעת כלה. ד רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, משל למלך שבנה פלטין, ראה אותה וערבה לו, אמר פלטין פלטין הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי, הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה זו. רבי יונתן אמר, למלך שהיה משיא את בתו ועשה לה חפה ובית וסידה וכירה וצירה, וראה אותה, וערבה לו. אמר לה בתי הלואי תהיה החפה הזאת מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו, עולמי עולמי הלואי תהא מעלת חן לפני בכל עת כשם שהעלית חן לפני בשעה הזו. ה בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד, והנה טוב מות. אמר רבי שמואל בר נחמן, רכוב הייתי על כתפו של זקני ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את רבי שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר, הנה טוב מאד, הנה טוב מות. רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן. רבי חמא בר חנינא אמר, ראוי היה אדם הראשון שלא לטעם טעם מיתה, ולמה נקנסה בו מיתה, אלא צפה הקדוש ברוך הוא שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, לפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח, יג): בעדן גן אלהים היית, וכי בגן עדן היה חירם, אתמהא, אלא אמר לו, אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות. רבי חיא בר ברתיה דרבי ברכיה משום רבי ברכיה (יחזקאל כח, יד): את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות. אמר לו רבי יונתן, אם כן יגזר מיתה על הרשעים ואל יגזר מיתה על הצדיקים, אלא שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום הצדיקים חיים אלא שהן מסגלין מצוות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצוות ומעשים טובים, נמצאת עשיה שלא לשמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר, מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים, אלא כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב, יז): הוגעתם ה’ בדבריכם, כיון שהן מתים, הן פוסקים מלהכעיס להקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ג, יז): שם רשעים חדלו רגז, שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא. מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים, אלא כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב (איוב ג, יז): ושם ינוחו יגיעי כח, דינו מה שיגענו. ורבי שמעון בן לקיש אמר לתן שכר לאלו בכפלים, ולהפרע מאלו בכפלים. לתן שכר לצדיקים שלא היו ראויים לטעם טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה סא, ז): לכן בארצם משנה יירשו, ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעם טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהם מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו. ו אמר רבי שמעון בן אלעזר, הנה טוב מאד, והנה טובה שנה. וכי שנה טובה מאד, אתמהא. לא כן תנינן יין ושנה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, אלא מתוך שאדם ישן קמעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. ז רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר, הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן. וכן שלמה אומר (קהלת ד, ד): כי היא קנאת איש מרעהו. ח אמר רב הונא הנה טוב מאד, זו מדת הטוב. והנה טוב מאד, זו מדת יסורין. וכי מדת יסורין טובה מאד, אתמהא. אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא. וכן שלמה אומר (משלי ו, כג): ודרך חיים תוכחות מוסר, אמרת, צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין. ט אמר רבי זעירא, הנה טוב מאד, זו גן עדן. והנה טוב מאד, זו גיהנם. וכי גיהנם טוב מאד, אתמהא. משל למלך שהיה לו פרדס והכניס לתוכו פועלים, ובנה אוצר על פתחו, אמר כל מי שהוא מתכשר במלאכת הפרדס יכנס לאוצרו, וכל מי שאינו מתכשר במלאכת הפרדס אל יכנס לאוצרו. כך כל מי שהוא מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גן. עדן, וכל מי שאינו מסגל במצוות ומעשים טובים הרי גיהנם. י אמר רבי שמואל בר יצחק, הנה טוב מאד, זה מלאך חיים. והנה טוב מאד, זה מלאך המות. וכי מלאך המות טוב מאד, אתמהא. אלא למלך שעשה סעודה וזמן את האורחים והכניס לפניהם תמחוי